מדוע חשוב לטפח את תאי העצב (נוירונים) שלנו ולהגן עליהם?

ריאיון עם דר’ סילביה מנדל, מרכז המצוינות לחקר הפרעות ניווניות של המוח ע”ש איב טופף, פקולטה לרפואה של הטכניון

מתברר שהחל מרגע הלידה או אפילו בחיים העובריים אנו מאבדים נוירונים. תהליך זה נמשך לאורך חיי האדם. אולם, מסיבות שאינן ידועות, תהליך זה מזורז במחלות ניווניות של תאי עצב (מחלות נוירודגנרטיביות, neurodegenerative diseases) דוגמת פרקינסון, אלצהיימר, ,ALS והנטינגטון, ללא אפשרות של התחדשות של תאי עצב שימלאו את מקומם של אלו שאבדו. לכן הסיפטומים של מחלות ניווניות אלו מופיעים בגילאים מוקדמים יחסית. השאלה הקריטית היא מה גורם למוות של תאי עצב, ומדוע רק אזורים מסוימים נפגעים בכל אחת מהמחלות הנ”ל בזמן נתון במהלך החיים.

עדויות מחקריות מהתקופה האחרונה מצביעות על כך שבמחלת ה- ,ALS כמו במחלות ניווניות אחרות של מערכת העצבים, ישנה התרחשות מקבילה של תהליכים הרסניים בתאי עצב מוטוריים, הכוללים מצבי לחץ (עקה), כגון חמצון יתר וקיפול משובש של חלבוני מפתח, שיבוש איזון רמות הברזל במוח (הצטברות עודפת), רעילות חוץ-תאית של המוליך העצבי (נוירוטרנסמיטר) גלוטאמט, תהליכים דלקתיים, ופגיעה בחומר הגנטי, שסופם הוא מוות נוירונלי. מקובל לחשוב כי כל אחד מהאירועים הללו יכול ליצור את שרשרת התרחישים המובילה לניוון העצבי. היות ומחלות נוירודגנרטיביות מוגדרות כהפרעות (disorders) בעלות ריבוי גורמים פתולוגיים, התגבשה הדעה כי תרופה בודדת המטפלת רק באחד התהליכים הרעילים לעיל אינה יכולה לעצור את ההידרדרות ובסופו של דבר את תמותת הנוירונים. גם אם מפתחים תרופה לאחד או יותר מהאירועים ההרסניים במוח, תיחסם רק התרחשותו של אותו אירוע, בעוד שאר התהליכים יימשכו.

כיום, חולי ALS מטופלים טיפול סימפטומטי בלבד, בתרופות שפותחו לפעול על מטרה מולקולרית בודדת. התרופות אינן מביאות לשינוי מהלך המחלה ומציעות רק הקלה חולפת. הגישות החדשניות לטיפול במחלות ניוון עצבי, מתוכננות לטיפול רב-מוקדי במטרה לשינוי מהלך המחלה.

פתרון עתידי: תרופות רב-תפקודיות

מזה כעשור, המרכז שלנו למצוינות לחקר הפרעות ניווניות של המוח, שמנהלו הוא פרופ’ מוסה יודעים, פועל בשתי דרכים לעיכוב או למניעת ניוון תאי עצב – האחת, חיפוש אחר שילוב של מספר תרופות יחד או ‘קוקטייל’, כמו זה הניתן לחולי איידס או לחולים במחלות לב – והשנייה, פיתוח תרופה בודדת רב-תפקודית בעלת שניים או יותר מרכיבים פעילים המכוונים למספר אתרי פעולה (multifunctional drug). תרופה זו מכונה גם בשם ” pro-drug ” או ” .”dirty drug שלוש תרופות חדשניות פותחו במרכז, בשיתוף עם חוקרים ממכון ויצמן: פרופ’ אברהם ורשבסקי ז”ל, פרופ’ מתי פרידקין ודר’ האילין זאנג. התרופות אושרו כפטנט אמריקני ועולמי. ייחודן של תרופות אלה הנושאות סימונים זמניים HLA-20 ,VK-28 ו M30- , הוא כי ביכולתן לחדור את דפנות הנוירונים, ולקשור ולסלק את עודפי הברזל הרעיל (המעורר יצירת רדיקלים חופשיים הפוגעים בשומנים של קרומי התאים וב- DNA ומביאים להתאבדות תאית) לפני שיגרום ל”חלודה מוחית”. לתרופות רב-תפקודיות אלו תכונות מעודדות הישרדות נוירונלית: הן מצילות ומחייות תאי עצב בתרבית ובולמות הרס תאי מוח בחיות מודל של מחלות פרקינסון, אלצהיימר והנטינגטון.

הופתענו לגלות שגם כשהתרופה ניתנה לאחר הנזק (neurorestorative neurorescue paradigm) לא רק שההרס נעצר, אלא נצפו תיקון ושיקום של האזור הפגוע. “לאחרונה, מצאנו כי התרופה 30M הצליחה להאריך את תוחלת החיים של עכברי מודל של ALS ולהביא לשיפור בתפקודם המוטורי. מבט אל מנגנון הפעולה של התרופות מלמד של M30- ו HLA-20- אותן תכונות תומכות הישרדות של תרופת האם Rasagiline הידועה כ- Azilect’ ‘, פרי פיתוח של פרופ’ מוסא יודעים ועמיתו פרופ’ ג’ון פינברג מהטכניון ובשיתוף חברת התרופות ‘טבע’. Rasagiline הינה התרופה הראשונה והיחידה בעולם שביכולתה להאט את תהליך ההידרדרות בחולי פרקינסון ולעכב את קצב התפתחות המחלה. M30 ו- HLA 20 מעודדות הפרשה של פקטורי גדילה (neurotrophic factors) כגון GDNF ו- BDNF החיוניים לחיות תאי העצב המוטוריים. אחת הבעיות במתן חיצוני של פקטורי גדילה הינה אופן המתן וכן היותם חלבונים רגישים המתפרקים במהירות בגוף. לכן, מתן תרופה בעלת פעילות נוירוטרופית, דהיינו פעילות המעודדת יצירת פקטורי גדילה שמקורם מתאי עצב מוטוריים ותאים תומכים מהחולה עצמו, עשויה לעקוף את האילוצים שבמתן חיצוני. ניתן לשער כי התוצאות החיוביות שהתקבלו עבור M30 בעכברי מודל של ALS , נבעו משילוב שיקום של הסיומות העיצביות ושיפור התנועה.

שותפות פעילות למחקר זה הן דר’ תמר עמית, דר’ אורלי וינרב והסטודנטית לדוקטורט לנה קופרשמידט.

מה משמעות הממצאים לגבי חולי ?ALS

הממצאים חשובים ורלוונטיים למחלת ה- ALS , שבה מתרחש איבוד הדרגתי של נוירונים ללא אפשרות של התחדשות. הפוטנציאל של התרופות הרב-תפקודיות שלנו טמון ביכולתן להאט את מהלך התקדמות המחלה תוך כדי הגנה על תאי עצב מוטוריים וסביבתם. אנו מקווים שניתן יהיה בעתיד הקרוב ליישם את התוצאות המפתיעות שהתקבלו בחיות ניסוי, גם בבני האדם. ברצוני להודות לעמותת IsrA.L.S על תמיכתה במחקר זה.